חדשות



הסדנה לאמנות מציגה: "שיעור מולדת"

תערוכה חדשה תחנך במוצ"ש 6.5.17 בגלריה הסדנה לאמנות ביבנה שלא מספיקה לחדש, להוות במה ראויה לאמנים ישראליים ולספק לקהל שוחר התרבות הזדמנות ליהנות מאמנות מודרנית קרוב לבית. אוצר התערוכה ומנהל הסדנה לאמנות, רוני ראובן, מצליח בדרכו הייחודית ליצור חיבורים מפתיעים בתערוכה שכדאי לבקר בה.

בתערוכה "שיעור מולדת" (פתיחה במוצ"ש 6.5 בשעה 20:30 עד 15.6) מציגים האמנים את סיפורם האישי הנושק לסיפורה של מדינת ישראל המציינת בימים אלה 69 שנים להיווסדה. ההיסטוריה של החברה הישראלית מוצאת את ביטוייה בציוריה של חיה גרץ רן המציירת ציור פיגורטיבי המבוסס על צילומים פרטיים מבוימים ומשלבת בין סיפורה האישי הביוגרפי לבין הזיכרון הקולקטיבי המשותף לרבים בארץ.

האמן רפי פרץ במחווה לאמנים מקומיים של טרום הקמת המדינה, מציג בין את גרסתו ל"שבת בקיבוץ" של האמן יוחנן סימון בציור נאיבי גדוש וצבעוני המתאר את האידיליה של החברה הקיבוצית וההרמוניה בין החברים לטבע סביבם.

נוסטלגיה לתוצרת הארץ הדשנה, מקבלת ביטוי בציורי "שבעת המינים" של רותי לוז המשתמשת בנייר עיתון צהבהב בצבעוניות מונוכרומית ובגוונים המעניקים נופך היסטורי.

במיצב הקיר "מגדל ונופים" של מיכל אורגיל בחומרים הזמינים המתכלים, קיימים רמזים לימי חומה ומגדל, ראשית ההתיישבות והמגורים הארעיים לצד נופי העד המרהיבים של הארץ.

דימוי הצבר קיבל באמנות הישראלית פרשנויות רבות, ביכולתו לצבור מים ובכושר הישרדותו משמש כסמל לעמים המתגוררים בארץ, יהודים וערבים. "שיח הצבר" באקוורל של סמדר גולן, מעודן ונטול קוצים, מסמל חיים חדשים נטולי החספוס הישראלי.

בצילומיהם המשותפים של דורון פולק ורועי גרינברג, נחשף גופו של דורון לקוציו הדוקרניים של הצבר. הסמליות שבכאב הפיזי לצד האהבה הבלתי מתפשרת ל"ארץ הצבר".

ימיה הראשונים של המדינה, ימי התום והזמן החולף, מקבלים ביטוי בעבודותיו הריאליסטיות של יואל גילינסקי. אריזות ישנות של מוצרים מהימים ההם מועצמות ומונצחות על גבי מצע העץ הישן, מעין סוג של זיכרון.

ניירות אריזת פרי ההדר אשר היו בשימוש עד אמצע שנות ה-60. משמשים כיום כמצע ציור לעבודותיה של סבינה סעד המעלה זיכרונות אישיים בציור ובמלל, שזורים באירועים היסטוריים ובנקודות ציון בחיי המדינה.

השימוש באריזות ישנות מופיע גם בעבודתה של גילה מילר היוצרת סביבה נוסטלגית באמצעות גזירה, קריעה, תפירה וצביעה של נייר. הילדה על הנדנדה מעצימה את הזיכרון על ילדותה שחלפה.

ב"גן האבן האבוד" של הפסל זאב קרישר, למוטיב הבית מקום נכבד. מושג הבית הטעון בהיותו בן למהגרים אשר עלה לארץ בילדותו, נותק ממשפחתו ונשלח לקיבוץ. לצידי הבתים מזדקרים הברושים המאזכרים בתי עלמין ואחיזה בקרקע.

צמחי בר ועשבים שוטים ההולכים ונעלמים מן הנוף העירוני, מעסיקים את עופרי מרום. העבודות באופיין מקרינות זמניות וארעיות בסביבה הטבעית וסכנות של הכחדה כאותו דקל קנרי הניזוק קשות מחיפושית המכונה "חדקנית הדקל האדומה"

בעבודתה של רחל עזרא "היכן הגבול ?" משמש עור הכבש כמצע לרישום של עורבים המחפשים את טרפם בסבך הצמחייה. האם אלו פולשים המקריבים קורבן או עובדי האדמה שזו להם "כבשת הרש".

האמנית זינב ג'ריביע המשתייכת למגזר הבדואי, מתחברת לשורשיה התרבותיים אותם ספגה בבית אמה הרוקמת. בעבודות הקרמיקה שיוצרת היא משלבת בין החומר הקשה החימר, כ"מקור חיים" לעדינותם של הפרחים הרקומים. יצירות המייצגות זיכרון לצד מבט של תקווה.

התייחסות ביקורתית ל"עבודה עברית" קיימת בציור של רוני שגיא. ציור ריאליסטי של עובדת זרה ישובה על הקרקע ומבטה למחוזות רחוקים "עבודה זרה".

במפת בני ברק הרקומה של צילה פרידמן, מיוצג המגזר החרדי הנוקשה והאפל בעידון מוקצן. הרקמה הבהירה על המפה הלבנה המשמשת כגשר בין שני עולמות אשר גבולם נסדק.

עבודותיו של יגאל אופיר מתייחסות לאור הארצישראלי הידוע בבוהקו. בסדרה "נהורנות" שפירושה אור הנפלט מגוף כלשהו, הוא מציג מנופי הארץ וצמחייתה בעיבוד מסקרן הזוכה להארה ייחודית.

הארה שונה מתגלה בעבודותיה של סיון כהן . מתוך רקע שחור כהה ואפלולי בוקעים עצים בחורש הישראלי רשומים לצילו של הירח, בוהקים וזוהרים, עולם מזוכך ומלכותי מתעורר לחיים.

גם בלהה בריינס עוסקת באפל, "דרך המלך" בלילה. הבזקים של פנסי המכוניות בנתיבי איילון העמוסים לעייפה מהווים קרן אור המבליחה בכרך הסואן

פסליו של מיקי טרופר העשויים גדרות תיל מייצגים את החיים לצד האבל והשכול, דמות עוברית בתוך כדור, מעין רחם לצידה של דמות שוכבת במנוחה. האם זו מנוחה אחרונה?

פורסם בתאריך: 30/04/2017



 

Internet Explorer 5+ ,1024 x 768 : צפייה מומלצת - Yavne Municipality 2003 - 2014 © All rights reserved.